מי ערב לך שזה יצליח?

ריעות דיין גז

לשיתוף המאמר

אומרים שאם רק תתאמצי מספיק ותבחרי נכון, ההצלחה תגיע.

ואני שואלת את עצמי, איפה עובר הגבול? מתי זו השתדלות, לעשות את מה שבידיים שלי, ומתי זה כבר לשכוח שלא אני מנהלת את העולם?

מי ערב לך שזה יצליח?

בזמן האחרון אני הולכת לשיעור על "שער הביטחון" בספר "חובות הלבבות", הפרק שעוסק בשאלה איך סומכים על הקב"ה 🙂
או במילים אחרות, מה באחריותי ומה לא..

השבוע שיתפתי שם בהתלבטות שלי, איזה שירות מרכזי לקדם בתקופה הזו. (מתלבטת זה השם השני שלי, אם עוד לא הבנת :))

ומישהי זרקה לי:

"מה זה משנה מה את מוכרת? ומה יקרה שתחליטי ותבחרי את המוצר הכי הכי נכון, מי ערב לך שהוא יצליח? זו אשליה."

ויש רגע כזה, שהאשליה נחשפת מול העיניים.

כי יש נקודה מסוימת שבה ההתלבטות כבר לא עוסקת באמת במה טוב ונכון.

היא כבר סיפור פנימי שלך שתוקע אותך, סיפור שנשמע משהו כמו: "אבל אני רוצה לבחור רק במה שבטוח יצליח" 🙂

לבחור ולהתחיל לנוע

ואם אין בחירה שמבטיחה הצלחה, אין טעם לחכות לבחירה המושלמת.

אז החלטתי.

הרגשתי שממש השתחרר לי משהו שהיה תקוע לי במן לופ במח.

כי עד שלא החלטתי, בפועל לא התקדמתי ולא עשיתי כלום.

ואחרי ההחלטה אמרתי לעצמי, פשוט תנועי, תעשי משהו ותשאירי מקום לקב"ה.

פעם ראיתי ב"נתיבות שלום" שאמונה זה להאמין שהקב"ה בורא את העולם ויוצר את הכל וביטחון זה להאמין שהוא אוהב אותי.

ולמי שאוהב אותי, אפשר להשאיר את התוצאה.

מה באחריותך, ומה לא?

אני מאמינה שאת מכירה את זה.

שנדמה לך שאם רק תחליטי נכון, תתכנני טוב יותר ותתאמצי עוד קצת, תוכלי להבטיח את התוצאה.

אבל אולי זו בכלל לא השאלה.

אולי השאלה היא: מה כאן שלי, ומה לא שלי?

לבחור, לכתוב את דף המכירה, לפרסם, לפנות, לבדוק ולשפר - זה החלק שלך.

מי תקנה, מתי וכמה מהר - זה כבר לא בידיים שלך.

וזה לא אומר שכל בחירה תביא בדיוק לתוצאה שרצית.

זה אומר שגם אם הדרך תיראה אחרת ממה שתכננת, את לא צריכה לדעת מראש איך הכול ייגמר כדי להתחיל ללכת.

מה את מנסה להבטיח?

ושאלה אחת, ממני אלייך: אם היית יודעת שהתוצאות שאת רוצה בטוח תגענה - מה היית מפסיקה לנהל?

ריעות

האם המאמר עזר לך?

אשמח לשמוע מה היה ברור או מעניין, ומה היה חסר או לא ברור. המשוב שלך יעזור לי לשפר את התכנים הבאים. ואם נשארה לך שאלה, אפשר להמשיך איתי את השיחה.